דחיית טענה שלא לאפשר חקירת עו"ד בנוגע לטיפול בנכסי מנוח

התובעים טוענים כי אין לאפשר את חקירתו של עו"ד פליגלמן בנוגע לטיפולו עבור המנוח בנכסים ברחוב צ' וברחוב ט' בירושלים, שכן ביחס לעניינם אלו חל חסיון עו"ד - לקוח.

אכן המדובר בעסקאות נדל"ן בהן טיפל עו"ד פליגלמן עבור המנוח, כעורך-דינו, ומשכך חל ביחס אליהן בחיי המנוח חיסיון עו"ד- לקוח.

עם זאת, מתעוררת השאלה כיצד משפיעה פטירת הלקוח על תחולת החיסיון.

1.         על פי הוראת ס' 1 לחוק כשרות המשפטית והאפוטרופסות , תשכ"ב- 1962, לא קיימות זכויות לאחר המוות משכך לכאורה עם פטירת הלקוח מתפוגגת זכותו לחיסיון, ועורך דינו אינו מוגבל עוד, מכוח זכות זו, מלהעיד ביחס להתקשרות המקצועית ביניהם.

2.         ברם, על אף האמור , הגישה המקובלת היא שהחסיון אינו בטל ועובר מן העולם עם מותו של הלקוח, (י' קדמי, על ראיות, חלק שני, עמ' 922 - 924 , ת"א (תל-אביב-יפו) 1088/87 - תום נ' תם. תק-מח 1990 (3), 760).

3.         השארת זכות החיסיון מושתתת על שיקולים על משפטיים, על הרצון להמשיך להגן על פרטיותו וכבודו של המת גם לאחר מותו. עדיין נותר לאחר המוות מעין שובל של אינטרסים שהיו לנפטר בחייו ואשר נוכח מהותם ובמטרה לשמור על כבודו יישמר במידת מה החיסיון.

4.         שיקול נוסף המביא לשמירת זכות החסיון לנפטר הוא החשש שמא יירתע לקוח ממסירת מידע לעורך דינו, בשל האפשרות שבמותו יגיע המידע לאוזני אחרים, ובכך תסוכל מטרתו של חסיון התקשורת עם עורך דין (ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין,עמ' 421).

            הגישה המקובלת היא כי יורשי המנוח הם ההופכים להיות בעלי זכות החסיון שכן המנוח - המוריש הוא הלקוח אשר זכות החסיון נתונה היתה בידיו.

5.         אכן, המדובר בשיקולים מוצדקים, אך הגישה לפיה חסיון עו"ד-לקוח אינו פג עם מותו של הלקוח טומנת בחובה קושי רב. כך, למשל, אם בשעת בירור מחלוקת בדבר זכאות לירושה מתעורר הצורך להסיר חיסיון כדי לברר מיהו היורש, לא ברור מי מהצדדים רשאי לטעון לחסיון. כן, במקרים כגון הנדון דנן, שעניינם מחלוקת בין יורשים שונים אשר חלקם טוענים לקיומו של חיסיון וחלקם חפצים לוותר עליו. לעניין אחרון זה נאמר בפסק הדין תום נ' תום כי : "לא יימנע עורך הדין מחשיפת המסמכים שקיבל מהמוכרים והדברים ששמע מפיו מפני יורשיו, כי שלהם המה, וזאת גם אם מי מהיורשים מתנגד לכך", ת"א 1088/87 תום נ' תם בעמ' 761 .

6.         עם זאת נראה כי זכות החסיון העוברת ליורשי המנוח פחותה בעוצמתה מכפי שהיתה בחיי המנוח - הלקוח בחייו. בחיי הלקוח היתה נתונה זכות זו אך ורק להחלטתו. לאחר פטירת הלקוח מקבלים אינטרסים קיימים עוצמה ומשנה תוקף העומדים מנגד לאינטרס ההגנה על החסיון, כמו אינטרס גילוי האמת, הזכות למשפט צדק ולקיום הליך משפטי הוגן. כאשר החסיון בא להגן על פרטיותו של המנוח , כאשר מנסיבות העניין עולה כי המנוח מבקש לשמור על חסיונו של מידע שהוחלף בינו לבין עורך דינו, כאשר החסיון בא להגן על טעמיו ושיקוליו של המנוח בערכו צוואתו ובקובעו נהנים עפ"י הצוואה, ככלל כאשר עולה מהנסיבות שלמנוח היה חשוב שמידע שהוחלף בינו לבין עורך דינו ישמר חסוי אף לאחר מותו - יש לכבד רצון זה מתוך רצון לשמור על כבוד המת ופרטיותו. מנגד , אם ממכלול הנסיבות נראה כי אין טעם מיוחד ולא היה גילוי רצון מצד המנוח שמידע כאמור ימשיך להיות חסוי, הרי שהאינטרס של גילוי האמת וניהול משפט הוגן יש שיגברו על זכות החסיון.

7.         בית המשפט יכריע בסוגיה זו על דרך של איזון בין זכויותיהם הבסיסיות של הצדדים- הזכות לפרטיות, אשר חיסיון עו"ד- לקוח הוא אחד מביטוייה , למול הזכות למשפט צדק ולקיום הליך משפטי הוגן והערך של גילוי האמת (רע"א 1917/92 - סקולר נ' ג'רבי.פ"ד מז (5) , 764) . ויודגש כי "הכלל הוא האמת והצורך בגילויה , החיסיון הוא החריג" (רע"א 6546/94 - בנק איגוד לישראל נ' אזואלי.פ"ד מט (4) , עמ' 61-62), וכי "הגישה כלפי החיסיון היא חשדנית, רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון" (רע"א 1412/94 - הדסה נ' גלעד. פ"ד מט (2) , 516, עמ' 524-525).

8.         לכך יווסף כי קיימת מחלוקת בין היורשים, התובעים מבקשים לשמור על החסיון כלומר על מידע בדבר עסקאות שעשה המנוח בהן טיפל עורך דינו ואילו הנתבע מבקש להסיר החסיון על מנת שיוכל לנהל את ההליך המשפטי במלוא היכולת , כאשר כל המידע ייפרש בפני בית המשפט. אף מחלוקת זו בין היורשים מחלישה את עוצמת החסיון שנותרה לאחר פטירת הלקוח ונראה שהרצון לשמור על החסיון איננו נובע בשלב זה מהרצון להגן על האינטרס או פרטיותו של המנוח , כי אם להגן על האינטרס של היורשים המתנגדים להסרת החסיון בסכסוך שבינם לבין היורש האחר.

9.         נוכח מכלול האמור נראה כי חסיון עו"ד- לקוח לאחר פטירת הלקוח הינו חסיון יחסי ולא מוחלט כבחיי המנוח. כאמור, המנוח איננו נושא חובות וזכויות, השארת החסיון מושתתת על שיקולים לבר משפטיים משכך עוצמת החסיון נחלשת ובנסיבות אלה ניתן לבחון את האינטרסים העומדים מאחורי החסיון והנסיבות האופפות אותם, זאת מול האינטרסים הנוגדים. למסקנה זו הגיעה גם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, משנדרשה לענין דומה: "אם לדעת הפונה (עורך דינו של המנוח - נ.מ.) הלקוח (המנוח) לא רצה שתוכנם או קיומם (של מסמכים מסויימים - נ.מ.) יוודעו ליורשיו, הרי עליו לטעון לחיסיון ולהביא את הנושא בשלמותו להכרעת בית המשפט אשר ישמע את טענות כל הצדדים המעורבים ויכריע בנושא". (ראה: עט ואתיקה, גליון A74, ההדגשה שלי - נ.מ.).

            משמע - ההכרעה בדבר קיומו של חסיון לאחר פטירת הלקוח נתונה לבית המשפט, והוא יכריע בה, בין היתר על סמך שיקולים כגון כבוד המת ופרטיותו. אין מדובר עוד בחסיון מוחלט.

עוד ייאמר כי למעשה כמשדובר במחלוקת בין יורשים - היורשים את זכות החסיון מהמנוח - האם לשמור על חסיון עו"ד - לקוח של ענייני המנוח המוריש, הרי מדובר ביורשים העומדים זה מול זה ומשכך מדובר למעשה בגילוי מידע של הלקוח לעצמו, והרי אין חסיון מפני הלקוח עצמו.

10.        בענייננו נסובה המחלוקת סביב עדותו של עו"ד פליגלמן, ביחס לעסקאות נדל"ן מסוימות בהן טיפל כעו"ד עבור המנוח לפני שנים רבות. לא נראה, ואף לא הונח כל יסוד לסברה, כי המדובר בעניין אישי שהמנוח לא היה רוצה שפרטיו יתגלו. אכן, אילו היו הנתבעים  מעוניינים במידע אודות טיפולו של עו"ד פליגלמן בצוואת המנוח, למשל, אזי היה מקום לחשוש שמא חשף המנוח בפני עורך דינו מידע ושיקולים אישיים, אשר לא היה מעוניין כי יגיעו לבני משפחתו (ראה ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין, שם). ברם, כאמור, בכל הנוגע למידע המבוקש כאן לא נראה כי מתקיים החשש לפגיעה בפרטיותו של המנוח מעצם מהות המידע שהוחלף עם עורך הדין והתובעים אף לא טענו זאת.

11.        מנגד, הנתבעים טוענים כי מדובר בעדות חשובה ביותר העשויה לשפוך אור חדש על נסיבות המקרה. לטענתם, קיים קשר הדוק בין עסקאות הנדל"ן שבוצעו על ידי המנוח ונסיונו של הנתבע להביע כלפיהן התנגדות, לבין התפנית שחלה ביחסו של המנוח כלפי הנתבעים ורצונו לבטל את עסקת המתנה (כטענתם) הניצבת במרכז הדיון, וחשיפת העובדות במלואן נדרשת לשם הבנת מערכת היחסים הפנים - משפחתית ששררה בתקופה הרלוונטית.

12.        התובעים מצידם טוענים, כי היות והמדובר בנכסים אחרים של המנוח ובפעולות שונות שעשה, אשר אינן קשורות לנכס המקרקעין הניצב במרכז הדיון, הרי שהמידע המבוקש כלל אינו רלוונטי. ואולם בהעדר מידע נוסף , לא ניתן יהיה לעמוד על הקשרים בין הנכסים השונים והעסקאות השונות, ויש ליתן לנתבעים למצות זכותם לנסות להוכיח טענתם כי יש קשר בין העסקאות.

13.        כן יש לשוב ולהדגיש , כי אין המדובר כאן בחיסיון "מלא" . התובעים טוענים לחיסיון לא מכוח זכותם - הם לפרטיות, כי אם מכוח זכותו של המנוח. זכות זו היא זכות עקיפה ומוחלשת, ובמיוחד כשהיא ניצבת אל מול זכותם של הנתבעים לגילוי האמת וזכותם למיצוי ההליך המשפטי המתנהל נגדם ולמעשה המדובר באינטרסים של התובעים עצמם מול אינטרס של הנתבעים עצמם,ולא של מנוח.